אם תסתכלו טוב תוכלו לראות אותי מתחפשת לדוב קוטב, לא כי היה יותר מידי קר אלא בעיקר כדי שלממי דינה לא יהיה מה להגיד… כמו שתראו, לקראת הסוף לא ממש אהבתי את זה.
בואו נראה אם תצליחו לזהות בתמונה את התינוקת היחידה שלא מרוצה

זה אמנם לקח קצת זמן אבל דוד שלי יוסי הגיע סוף סוף לבקר. כמובן שאיתו הגיעו שירי ושי-לי המקסימות… כולם טרחו והגיעו לכבודי מלוס אנג’לס הרחוקה

היה קצר ובהחלט לא ממצה אבל כמו שתראו בתמונות הצלחנו לעשות קצת “בונדינג”. עד הפעם הבאה, נשאר להתענג על התמונות.

בשבועות האחרונים התחלתי לבלות יותר זמן על הבטן ואני מרימה את הראש יפה מאוד ואפילו בלי להתלונן. אני אוהבת נורא להכניס את הידיים שלי לפה והחלק הכי כיף שלי ביום הוא לקראת ערב כשמגיע זמן המקלחת.

אני כבר מפזרת חיוכים לכל עבר ומתקשרת המון עם “גררר” ו-”אווו”… אמא ואבא מתמוגגים, אבא אפילו מאיים לאכול אותי כל פעם מחדש

זה הכל להפעם, אם תרצו עוד תמונות מההווי המשפחתי שלנו תוכלו למצוא אותן כאן. שולחת המון חיבוקים בינתיים, בקרוב נישוקים פנים אל פנים.

אמא אומרת שלאחרונה נהייתי הרבה יותר תקשורתית. חוץ מלפזר חיוכים לכל מי שרוצה (יעני חנדל׳ך) אני גם משמיעה קולות מתוקים ומחכה לתגובה מהצד השני. כשאני ממש מתלהבת אני מפדלת ברגליים ומזיזה את הידיים לכל עבר.

אחרי לידה ארוכה ומייגעת (בעיקר לאמא שלי) נשארתי 5 ימים להשגחה בבית החולים וב-1 באוקטובר הגעתי הבייתה וחיש מהר התמקמתי
בזמן שעבר הספקתי לפגוש חברים, לטייל ולהינות ממזג האוויר הנעים לפני החורף הקרב

אני כבר שוקלת 4.36 ק“ג (לעומת 3.4 ק“ג ששקלתי לפני חודש) ואני מגיעה לגובה 57.15 ס“מ (לעומת 53.34 ס“מ כשהגעתי לעולם) הדוקטור מאוד מרוצה

מה אני כבר עושה? אני אוהבת להתמקד בפרצופים מוכרים (בעיקר של אבא ואמא), להתרכז ולהקשיב כשמדברים אליי ונהנת מידי פעם ממוסיקה לפעוטות. לעיתים אני מצליחה להתמקד ולהתרכז כל-כך שאני מסיטה את המבט ועוקבת אחרי הקולות

זה הכל להפעם, ניפגש בפוסט הבא… נשיקות לכול המעריצים

טעימה מתוקה מהגורה הקטנה